Fuck a stripper

הכל התחיל באוטובוס בדרך לעבודה בבוקר יום ראשון תמים בתחילת פברואר. על אף שלא הקשבתי לרדיו אלא לרחשי הנסיעה ומחשבותיי ריחפו באוויר, לפתע משהו לכד את תשומת ליבי והכריח אותי לשמוע. שיר התנגן מהרדיו אבל לא שיר רגיל. שיר שהרגיש כמו זעקה אמיתית וכנה, עוצמתית ונוגה מעומק הקרביים והלב. באותו הרגע לא קלטתי שאני צריכה לשלוף את השאזאם ולוודא שאני יודעת מהו השיר הזה. אבל השיר המשיך להתנגן באוזניים שלי ולא הרפה ודרש ממני לשמוע אותו שוב. רק שלא זכרתי ממנו שום דבר קונקרטי. שום דבר מלבד הקול - קול של אישה. קצת ילדותי, קצת מפוכח, לפעמים שבור וציני ובעיקר את קריאת ה-"או או או או או…." המפלחת. ולכו תמצאו את זה בגוגל. לשמחתי, אני מידענית אז עם קצת מאמץ, מזל ובעיקר העובדה שהמילים Lost on You עלו לי בראש בזמן החיפוש, הצלחתי לאתר את LP. פתחתי את הקליפ והשתאתי. נכנסתי לעולם קסום, כואב, סקסי ונעים בו-זמנית. בשעות שאח"כ הקשבתי לעוד ועוד שירים והייתי המומה מהעובדה שבמשך שנים רבות פספסתי את היוצרת יוצאת-דופן הזאת שפורטת על נימים כה עמוקים אצלי. מה שהתחיל בבוקר אחד הפך לשבוע אובססיבי שבו כל מה שליווה אותי היו השירים של LP. לצלילם רקדתי בבוקר ולקולם נרדמתי בערב. היו בכל זאת 4 דיסקים לגמוע וכמות עצומה של הופעות בלייב, שהיו אף טובות יותר מההקלטות. בסוף אותו שבוע נפל לי האסימון - "היי, אני אוהבת זמרת שחיה ופועלת כיום! היא מופיעה בחו"ל עכשיו ואפילו באירופה. היי, אירופה לא כזאת רחוקה מכאן!". וכך, הצלחתי להתגבר זמנית על פחד הטיסה שלי וההתנזרות מנסיעות לחו"ל שליוו אותי שנים רבות והחלטתי שאני יוצאת להרפתקאה המטורפת הזאת של לראות את LP בלייב ויהי מה. כן, אני מבינה שבשביל הרבה אנשים זה דבר של מה בכך אבל לא בשבילי. אחרי הרבה תכנונים, התייעצויות, רכישות באינטרנט וקניית מזוודה מצאתי את עצמי בצפון איטליה. הבחירה באיטליה לא הייתה מקרית - LP או בשמה המלא לורה פרגוליצי מגיעה ממוצא איטלקי-אמריקאי וניכר בה שיש לה פינה חמה בלב לאיטלקים ולהיפך. לא סתם היו לה איזה 5 הופעות באיטליה ורק אחת או שתיים במדינות אחרות באירופה. בעודי ממתינה לנסיעה גיליתי שהצלחתה של LP תביא אותה אפילו למדינתנו החמה כמה חודשים לאחר הנסיעה שלי. סיבה למסיבה - אני הולכת לראות את הקראש המוזיקלי החדש שלי לא פעם אחת, אלא פעמיים - פעם בארץ המגף והפסטות ופעם במגרש הביתי! חודש לאחר מכן, בעודי צופה בה מפעימה ומלהיבה קהל שלם באולם נעים בפדובה שמחתי מאוד על כך שתזדמן לי הזדמנות שנייה לחזות בפלא. לא רק כי היא אכן חיית במה חובבת-קהל שקולה מפעים ומרגש בלייב כמו שקיוויתי וראיתי בסרטונים אלא שהייתי חולה כמו כלב 🙂 כן, כן, הייתי חולה במהלך ההופעה ולכן נאלצתי לרקוד ולקפוץ (כי לא הצלחתי שלא) בשירים החביבים עליי במיוחד ואז לעשות הפסקות ישיבה על הרצפה. ייאמר לזכות הקהל המנומס שהם איפשרו את זה ולא רמסו אותי. וכך אנחנו מגיעים ליולי 2017, ההופעה השנייה כמעט מעבר לפינה, LP בדיוק שחררה קליפ חדש לאוויר וזה הזמן הטוב ביותר להזכיר ולהסביר לכם (ואולי לי) למה התאהבתי.

אז מה הולך להיות בפוסט הארוך-יתר-על-המידה הזה? אני רוצה לספר לכם על השירים והקליפים של LP, על מה עומד מאחוריהם ומה הם מעוררים בי, על חייה והקריירה וחיי האהבה שלה (ומתנצלת שלפעמים אזלוג למחוזות הפנאי פלוס. זה לא אני, זה האובססיה). נתחיל? נתחיל.

אגב, אם כל האפוס של התפתחות הקריירה של LP לא מעניינים אתכם, אלא רק השירים עצמם וניתוחם - אתם מוזמנים לקפוץ הרבה קדימה.

אז הזמרת האנדרוגנית בעלת שם הבמה הלא-ממוגדר (תחשבו J. K. Roling) נולדה ב-1981 בניו-יורק. היא נאלצה להכיר בכך שכל השיט החשוב קורה בלוס-אנג'לס ועברה לעיר המלאכים. שני האלבומים הראשונים שלה - (Heart-Shaped Scar (2001 ו - (Suburban Sprawl & Alcohol (2004 - היו אלבומי רוק אינדי בועטים, קוליים ורועשים שעשו עבודה רעה מאוד בלחשוף את הייחודיות של LP. כלומר, עודף ההפקה והמוסיקה מסביב מיסכו את הנכס החשוב ביותר של LP - היכולות הוואקליות שלה. הם גם לא שיקפו את הגיוון המוזיקלי שהיא מושפעת ממנו - פופ, רוק, בלוז, אופרה - יו ניים איט. זאת בכל מקרה ההשערה שלי בנוגע ללמה ההצלחה של LP הגיעה באיחור משמעותי כל כך. אבל היא נוטה להסכים איתי אז זה בסדר 🙂

יש כמה דברים מעניינים לציין לגביי האלבום השני שמשקפים משהו על הקריירה של LP בכללותה:

1. הסינגל הראשון מתוכו שימש כשיר הפתיחה של העונה השנייה והשלישית של הסדרה הלסבית "South of Nowhere". לא סדרה משהו אבל זאת אולי ההתחלה של הפיכתה של LP לאושייה לסבית בינלאומית.

2. אפרופו לסביות, בדיסק הזה LP חברה ללינדה פרי. אין לכם מושג מי זאת? זה בסדר, אני אעזור לכם. היא הסולנית לשעבר של להקת Four Non-Blonds שאחראית ל-one hit wonder עם הפזמון הממכר שתוהה מה לעזעזל קורה פה. די חרשו עליו בשנות ה-90 ולאחרונה הוא הופיע בקטע חשוב בסדרת המד"ב המשובחת והנהדרת מבחינת ייצוגים להט"ביים Sense8 (השם יקום דמה) . בנוסף, לינדה נשואה לשרה גילברט - שגילמה את דרלין בסיטקום רוזאן וקפצה לבקר את החנונים של "המפץ הגדול" לכמה פרקים.

3. האלבום השני של LP מסמן את העסקה השנייה שלה עם חברת תקליטים. ספויילר: עד הדיסק הרביעי המצליח שלה היא תספיק לצבור שבע עסקאות כאלו (!!!) ולקבל אינספור דחיות. מספיק לומר שהיא לא אוהבת כל כך את החבר'ה האלו של חברות התקליטים כמו שניתן לראות בתחילת הקליפ של Tightrope.

אז כאמור בתור זמרת, לא הלך ל-LP משהו. נכון שהיא הצליחה להשיג עסקה טובה עם חברת תקליטים שקשורה ליוניברסל רקורדס בעקבות הופעה מוצלחת בכנס SXSW אבל כל העניין התפורר עקב חילוקי דעות אומנותיים. You know how it is. לעומת זאת, בתור כותבת שירים היא זכתה להצלחה לא קטנה והצליחה להגיע ללשזור מילים לפיהם של אמנים כמו ריהאנה ("Cheers"), כריסטינה אגילרה ("Beautiful People"), שר ("Red", "Pride"), ה-Backstreet Boys ועוד כל מיני אמנים שלא שמענו עליהם. זה כמובן גרר עוד הסכמים וחתימות מול חברות תקליטים. מעייף, אה? תחשבו איך זה היה בשבילה.

בספטמבר 2011, בשעה טובה, LP הגיעה לחברת תקליטים גדולה ומרשימה באמת - Warner Bros. Records - ולכן לא פלא שזמן קצר אח"כ השיר הגדול ממה שעתיד להיות האלבום השלישי שלה - Into the Wild - היה הרקע לפרסומת של Citibank. לא רע, LP, לא רע. האלבום עצמו אגב יצא רק ב-2014 כאשר קדם לו EP של הופעות חיות וסיבוב הופעות נרחב.

LP בצעירותה

באלבום השלישי - Forever for Now - כבר אפשר לשמוע את ה-LP שאנחנו מכירים היום. מלבד Into the Wild שהוא נהדר וממש שונה מהשירים המלנכוליים, ציניים ורציניים שנשמע בדיסק הבא, יש עוד שירים מעודדים וקצביים באלבום הזה כמו Tokyo Sunrise, Heavenly Light ו - One Last Mistake. כשאני רוצה לרקוד לצלילי LP, אלו השירים שאני שמה. גם הם - כמו השירים לכל אורך הקריירה של LP - עוסקים באהבה נוקבת ושברון-לב נוקב עוד יותר אבל הם עושים זאת תוך כדי התחברות לצד הפופי והקופצני יותר שלה. למרות שגם כאן הייתה הפקה מוזיקלית מרשימה ברקע, אפשרו לקול של LP לבלוט יותר וזה בהחלט בא לידי הביטוי המובהק ביותר ב- Forever for Now - אולי השיר הכי מרשים וואקלית חשפניות של LP (אם היה לי שקל על כל פעם שרשמתי את המילה LP בפוסט…).

לא כל כך ברור מה הייתה מידת ההצלחה של האלבום - יותר טובה כנראה משני האלבומים הראשונים אבל ככל הנראה לא הצלחה מסחררת שהביאה אותה אל המיינסטרים. עוד שיתוף פעולה מרגש נרשם באלבום הזה כאשר LP חברה לאיזבלה ("איזי") סאמרס - שהינה חלק מהצמד המוכשר בטירוף פלורנס והמכונה. כאן אפשר לראות את LP מבצעת את הלהיט הגדול הראשון שלהן - The Dog Days are Over ופלורנס וולש מפציעה במלוא הדרה בערך באמצע והן שרות ביחד ולנו נותר רק להצטער שאיכות ההקלטה לא טובה יותר.

השנה היא 2015. הבמה מוכנה כבר ממזמן לפריצתה המבוששת לבוא של LP והנה קרה הנס ודברים התחילו לזוז בכיוון הנכון. בהחלטה משונה קצת, הוחלט לשחרר את הסינגל Muddy Waters בתור הסינגל הראשון של הדיסק הרביעי של LP. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מחבבת את השיר ומעריכה אותו אבל הוא כשמו כן הוא. הוא כבד, מזכיר את הביצות של לואיזיאנה או משהו דומה וגורם לך לחשוב על כוהנות וודו שוחרות רע. לכן לא פלא ש"כתום הוא השחור החדש" החליטו שזה יהיה השיר שיתנגן בזמן סצינת הסיום הקשה של סוף העונה הרביעית (כך אומרים. אני בנתיים נשארתי עם הטעם הטוב של סוף העונה השנייה). עוד סדרה עם ייצוג להט"בי משובח (שמים לב לדפוס?). אבל כל זה נשכח מאיתנו ומשאר העולם כי בנובמבר 2015 - השיר Lost on You שוחרר לאוויר העולם והעולם - הוא התחיל להשתגע. חודש אח"כ יצא גם האלבום הרביעי שנשא את אותו שם.

Lost on You זכה להצלחה מסחררת בקנה מידה בינלאומי - באופן משעשע הוא דווקא לא הצליח עד כדי כך בארה"ב אבל כן בהמון מדינות אירופאיות שאת מצעדיהן הוא כבש. זה לא לגמרי מפתיע כי בגדול האירופאיים אוהבים דרמה. האמריקאיים אוהבים טראש. סליחה על הסטריאוטיפים. גם באיזו מדינה קטנטנה במזרח התיכון בשם ישראל השיר התקבל באהדה רבה וחברים צחקו עליי שהצלחתי לחמוק איכשהו מלשמוע אותו עד אז כי "חרשו עליו". הסיפור שלי הוא אגב לא יוצא דופן.

הקליפ עצמו ביוטיוב זכה למיליוני צפיות ומאות אלף לייקים. לא השני מיליארד צפיות ב-Hello של Adele אבל עדיין מכובד. אגב, בהתחשב בזה ששני השירים הם שירי התמודדות עם פרידה שמבוצעים על ידי זמרות בעלות מנעד קולי מרשים. ההצעה היחידה שלי ל-LP היא בפעם הבאה לשלב טלפון מעידן האבן בקליפ ואולי זה יעזור יותר. אנשים פשוט אוהבים וינטג'. אני אישית מבינה משהו חדש לגביי השיר ועצמי כל פעם שאני שומעת/רואה אותו. ושמעתי אותו הרבה. המון. הוא לא מרפה.

שרדתם עד כאן?

יופי, כי עכשיו מתחיל החלק המעניין באמת. Welcome ל…טרילוגיה. ולא, אני לא מדברת על סטאר וורז.

Lost on You

אין הרבה התייחסויות ברשת למה שאני מכנה "הטרילוגיה" אבל מאוד ברור בעיניי ששלושת הוידיאו קליפים שיצאו מהאלבום Lost On You הכוללים את הקליפ של השיר בעל אותו השם (שיצא באמצע 2016) ושני הקליפים הבאים - Other People ו-Tightrope (ששוחררו יחדיו בינואר 2017) - הם חלק מאותו סיפור.

על אף ש-Lost on You היה הקליפ הראשון ששוחרר, הוא למעשה השני מבחינה כרונולוגית, כאשר Other People מקדים אותו ו-Tightrope ממשיך אותו. צ'אק דיוויד וויליס - בחור שהוא בכלל צלם ושחקן שהשתתף בתפקידים מינוריים בסרטים כמו Antman וסדרות כמו נאשוויל - ביים את שלושתם (וגם את הקליפ החדש ביותר שפורסם אתמול ממש אבל אני מתעלמת מקיומו כרגע). הם חולקים את אותן שחקניות, סגנון ויזואלי דרמטי וחושני דומה ואפילו אלמנטים חוזרים מסוימים. במילים אחרות, הם מתכתבים זה עם זה.

עכשיו, אם משום מה הגעתם לקרוא עד הנה ומעולם לא ראיתם את הסרטון או רחמנא ליצלן - לא שמעתם את השיר, תעשו פאוזה ולכו לשמוע ולראות אחרת שום דבר ממה שאגיד עכשיו לא יהיה בעל משמעות יתרה.

זה השלב שבו אני נאלצת להיכנס למוד פנאי פלוס. הוממ…לא באמת, אני נהנית מזה מאוד. מאז ומתמיד אהבתי לדעת מה הסיפור האמיתי שעומד מאחורי היצירה של אמנים וגם לנסות לפענח האם יש קשר אמיתי בין הקליפ לשיר ואם כן, מהו. ראו ערך הפוסט שכתבתי על "לילה אחד בבנקוק" לפני מיליון שנה בערך (למעשה ב-2011, השנה שבה LP הוחתמה בוורנר. יחי ההבדל הקטן).

Lost on You נכתב כשנה לפני הפרידה הסופית בין LP לבין בת זוגה מזה חמש או שש שנים - השחקנית הבריטית טמזין בראון. ניתן למצוא המון תמונות שלהן ואפילו סרטונים ברשת. עיתונאית חוקרת כלשהי (כלומר, מעריצה משועממת כמוני) נברה במאמרים רבים והגיעה למסקנה שהן החלו לצאת ב-2012 אבל המסקנה שלי היא שככל הנראה זה היה לפחות שנתיים לפני בגלל דברים ש-LP אמרה בראיונות והחישובים שלי (אל דאגה, אין לי קיר עם timelines מטורפים כמו של ה-FBI. באמת!).

LP מספרת בראיונות שהשיר נכתב בשלב העדין והכואב ההוא שבו עדיין לא משוכנעים שהולכת להיות פרידה אבל כבר די מבינים שכנראה שכן ומנסים להיאחז בתקווה הנואשת שאולי לא הכל אבוד. או כפי שאמרה המשוררת: "Tell me are they lost on you". היא גם אומרת שהתקופה שבה כתבה את השיר הייתה תקופה אפילה באופן כללי בחייה. היא הייתה במקום לא פשוט מבחינה מקצועית (כנראה בין תחילת 2015 לאמצע 2015) וגם התמודדה עם הריחוק ההולך וגדל בינה לבין בת זוגה (נגיע ללמה בקליפ הבא:-)).

השיר מתחיל בבית הבא:

When you get older, plainer, saner

Will you remember all the danger

We came from?

Burning like embers, falling, tender

Longing for the days of no surrender

Years ago

And will you know

לדעתה של LP, אלו המילים הכי יפות שכתבה אי פעם ואני נוטה לחשוב שיש בזה משהו כי מרגישים שבמילים הבודדות האלו היא תיארה תהליכים מורכבים וארוכים שאירעו על פני שנים. יש במילות הפתיחה האלו את התקווה שנהיה עדיין מישהו בעל חשיבות לבן/בת הזוג בעתיד (או לאקסים) ואת ההסתכלות המפוכחת והבוגרת של מי שעברו הרבה שיט בחיים, מרדו בכל והפכו מיושבים יותר.

לאחר מכן LP הופכת להיות תשדיר פרסומת לסיגריות ולאלכוהול:

So smoke 'em if you got 'em

'Cause it's going down

All I ever wanted was you

I'll never get to heaven

'Cause I don't know how

Let's raise a glass or two

To all the things I've lost on you

זה מצחיק שהשיר העגום הזה משלב בו קריאה מחויכת וצינית להרמת לכבוד כל הדברים שהיא איבדה בקשר עם בת זוגתה. לא ברור אם הכוונה שהן אמורות להרים כוסית או שכולם מוזמנים לעשות כן (בקליפ רואים ש-LP משיקה כוסית עם הנגן שלצידה) אבל מה שבטוח זה שהיא מנסה לקחת את הבאסה בסבבה וזה עוזר להקליל את האווירה הכבדה של השיר. אבל יש המון באסה.

Hold me like you never lost your patience

Tell me that you love me more than hate me

All the time

And you're still mine

יש את התקווה הנואשת הזאת שדובר עליה - שהלב של האהובה עדיין שייך לך ושכל מה שהתגלע ביניכן איננו מספיק כדי לקרוע את החיים המשותפים שלכם ושיש שם מספיק אהבה וחיבה כדי להמשיך הלאה או לכל הפחות לקוות שאם זה כבר לא שם, שישחררו אותך מהר.

וכמובן יש את הפזמון הממכר שגרם להמוני אנשים ברחבי העולם ללחוץ על ריפיט שוב ושוב ושוב ושוב ולשקול טיפול בגמילה. כל כך הרבה עומק ורגש יש ב- "או או או אווווו" הזה… כל כך הרבה אמת ואמינות ריגשית….יש משהו ב-"או או או או או…." הכללי הזה שמאפשר לכל אדם לדעתי להכניס אליו את כאבו האישי ולחשוב על סיפור הפרידה שלו. אנחנו הרי יודעים שאין הרבה כאבים נוראיים יותר כמו כאב של פרידה רצינית (אני לא מדברת על אובדן כתוצאה ממוות. זה על סקאלה אחרת לגמרי). כנראה שהחוויה של המחשבה הצורבת על כמות הזמן, המשאבים והויתורים שעשינו בשביל זוגיות שלא הייתה לנצח היא חוויה אוניברסלית. כל מי שהיה מאוהב אי פעם וליבו נשבר לרסיסים יכול להרגיש את ליבו מפרפר בין רגעי הפריטות על היוקלילי. כולנו מרגישים שהפרידה שלנו היא סוף העולם, הכי טרגית, הכי אפית, הכי קורעת את הלב. הגדילה לעשות מעריצה אחת שלקחה את השיר וסיפרה את כל סיפור האהבה הכושלת העגומה שלה לבחור עם בעיות נפשיות דרך המילים של LP.

זאת גם ההזדמנות להתייחס למוסיקה עצמה, לבנייה של השיר ולרקע. יש בשיר הזה מעיין תחושה של נצחיות, כמו שאנחנו פעמים רבות טועים לחשוב שיש במערכות יחסים שלנו. הפאתוס הזה מועצם על הקולות בהתחלה שאישית נשמעים לי כמדמים רוחות רפאים או קריאות של אינדיאנים ובסופו של משהו שנשמע כמו מקהלת מלאכים או המקהלה היוונית בסוף הטרגדיה. אז אנחנו נכנסים לאווירה שהיא משהו בין המערב הפרוע לאופרה. למעשה, זאת הגדרה מעולה לכל המוסיקה של LP - היא חיה בין הקצוות האלו שבין דרמטיות אופראית לבין קצב פעלתני של המערב הפרוע עם איזו אווירה חזקה של אמריקנה.

ולבסוף - הגענו לקליפ. אני רוצה להחזיר אתכם לאותו יום ראשון שבו חזיתי בקליפ בפעם הראשונה. להזכירם שמעתי שיר שלא הכרתי של זמרת עלומה כלשהי. לא ידעתי עליה כלום - לא איך היא נראית, מאיזה מוצא היא, לא ידעתי שהיא לסבית כמוני ולא הייתי מוכנה בכלל למה שראיתי בקליפ. הקליפ מתחיל בדלת שנפתחת ומכניסה אותנו לעולם האינטימי שמתואר בו לצלילי מי מקלחת. אנחנו רואים בחורה אדומת שיער שהחליטה לעמוד מתחת למים עם חלוק פרחוני וחזיה כי כולנו עושים את זה כל הזמן. שנייה אח"כ מתפתלים סביבנו מיתרי גשרים ואז אנחנו רואים ישבן נשי בתחתונים נאים שלצידו חלוק פרחוני נוסף (ספויילר: זה אינו אותו חלוק אבל אנחנו אמורים לחשוב שכן). חזרנו לגשרים. לאחר מכן אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי שברים של הבחורה הג'ינג'ית בעודה עומדת בסלון ומסתכלת עלינו. האפקט הזה ביחד עם המונית שחולפת מאחוריה מרמזים על שברירי זכרון, ריחוק ותחושת שינוי. הבחורה הג'ינג'ית המהממת היא לורה הנסון סימס, דוגמנית וחברה של LP, והיא עתידה להופיע גם בקליפ הבא.

בשלב הזה אנחנו רואים לראשונה את LP מנגנת על היוקלילי ושורקת (משהו שהיא עושה באובססיביות מגיל צעיר בהשראת שרת בית הספר). מפל עגול של שיער מתולתל שחור התפוצץ מעל ראשה והיא נראית כמו הכלאה בין פרינס, בוב דילן וקת'רין מוניג מ-The L Word (אם היו לי יכולות פוטושופ הייתי מדגימה לכם). מכאן אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי לורה שבבירור מייצגת את טמזין, האקסית של LP, בקליפ הזה וגם בזה שאחריו. לורה עסוקה בלעשן הרבה (אני מניחה שטמזין עישנה כי LP עצמה לא מעשנת ממה שראיתי. לפחות לא סיגריות) ולגרום לעשן להתפתל מפיה כלפי מעלה בצורות אסתטיות שעושות גלורפיקציה בלתי נסבלת לכל העניין. מידי פעם, כדי לגוון היא מסתכלת אלינו בצורה חושנית ולעיתים מבולבלת ומרוחקת. היא עושה כביסה או יוצאת לקרוע את העיר ולהימרח על עמוד ולעלות במעליות. לא ברור לאן היא הולכת כה חדורת מטרה אבל תמיד היא מסתכלת עלינו בסופו של דבר. LP עסוקה בלשכב על הספה ולבהות ולהרהר ולפעמים לנגן ולשתות עם ידיד או לבד. היא מתעלמת באלגנטיות מטפט הינשופים הקריפי שמופיע מאחוריה כשהיא שורקת. היא לא מסתכלת ישירות למצלמה ולו פעם אחת. אנחנו כנראה אמורים להבין שאנחנו רואים את לורה (AKA, טמזין) דרך העיניים שלה לכל אורך הקליפ וזה מסביר גם למה אנחנו לא רואים את אותה ואת לורה באותו פריים ולו פעם אחת. אז מה שיש לנו בקליפ זה בעיקר ההתבוננות של LP על לורה=טמזין ואולי גם המבט של LP על עצמה. כאשר נשאלה, LP אמרה על הקליפ שזה הדבר הקרוב ביותר שהגיעה אליו ללכוד את זכרונותיה בפורמט ויזואלי-קולנועי ולגלם את מי שהייתה בעבר. זה באמת מרגיש ככה. כמו שיקוף של שברי זכרונות.

הקליפ מסתיים בכך שלורה מתחילה להיעלם באופן הדרגתי מכל אותם מרחבים משותפים שחלקה עם לורה השנייה (כן, לשתיהן קוראים לורה אחרי הכל). אל הפריים נכנס שוב אותו ישבן סקסי והחלוק המפורסם (שצבע פרחיו שונים מזה של לורה) אך ככל שהתמונה מתקדמת והמקהלה מתחילה לשיר ויש רק עוד נגיעה קטנה אחת לפרידה בסנטרה של לורה, אנחנו רואים שלחייה של LP נכנסה אהבה חדשה - לורן רות וורד. הן חולקות נשיקה וכך בקצת Fuck you לאקסית, נגמר הקליפ. במילים אחרות, למרות שהשיר עצמו מכיל הרבה חזרתיות על הפזמון ולא הרבה שינויים, הקליפ לוקח אותנו למסע שלם דרך חששות לקשר, קושי לעכל ולהשלים עם הפרידה, פרידה וכניסה לקשר חדש.

עכשיו תהיה קצת פינת הפמיניסטית - כשראיתי את הקליפ לראשונה הרגשתי רע מכמה שהתרגשתי ממנו. אני כבר לא עוקבת אחרי MTV וערוצי מוסיקה אחרים כמו שעשיתי בשנות התשעים אבל לא זכרתי שום קליפ שהמבט בו היה לא המבט הגברי המפורסם אבל גם לא המבט הנשי אלא המבט הלסבי. הוא הזכיר לי את ההתבוננות של הציירים הפרה-רפאליטים על המוזות אדומות השיער שלהן (שלורה הזכירה לי אותן מאוד). הקליפ הזה לא אפולוגטי ביחס שלו למיניות וחושניות. הוא ליטרלי שם אותן in your face מהרגע הראשון. המבט של LP שמוביל את הקליפ מסתכל באהבה ובמשיכה על בת זוג ועוד נחתם בנשיקה עם בת זוגה האמיתית מהעולם האמיתי של הזמרת. לא ראיתי משהו כזה אף פעם וכך שלמרות אי אלו נקיפות מצפון על כך שהקליפ אולי מחפצן וכו' וכו' - התמודדתי. עד שהגיע הקליפ הבא.

Other People

טוב, הקליפ הבא הגיע עבורי ממש מהר כי הוא כבר פורסם בזמן שחזיתי בו לראשונה, ישר אחרי Lost on You. הוא, כמו הבא אחריו Tightrope, מתחיל בסוג של קטע קולנועי, ללא מוסיקה. אנחנו שומעים בחורה בריטית כלשהי מסבירה ל-LP שנוסעת ברכב שהיא הולכת להתעכב/להיעדר/לא לבוא כי היא יוצאת עם חברים לעבודה, כי היא צריכה להחליף מישהי שהבריזה ממשמרת וכי הכלב אכל לה את שיעורי הבית (הכלב כאן הוא רמז מטרים!). פרחים לבנים מונחים בקדמת הרכב. הם יימסרו רק בקליפ הבא. LP מצליחה להגיע לאיזה מועדון שמתחבא היטב בנבכי ניו-יורק כדי להופיע והפלא ופלא - הבת זוג שלה עובדת שם! לא סתם עובדת שם אלא היא סוג של רקדנית באותו מועדון שנראה כמו הכלאה בין מקום להופעות, חשפנות-לייט, קברט והתעמלות אומנותית. בשלב זה השריקה המפורסמת מבליחה בעליזות לאוזנינו והשיר עצמו מתחיל ממש. LP נמצאת בהופעה והפעם מסתכלת ישר אלינו. היא לוחשת לנו בקול דבש רווי ארס על האהובה שלקחה אותן מהכוכבים אל לא כלום, מאהבה מסורה ומחייבת אל חוסר אמון ושטנה. ככל הנראה, בת הזוג שלה (שאנחנו יודעים שלימים תהפוך להיות האקסית) רצתה משהו אחר - רצתה אנשים אחרים. LP טוענת בנחרצות ש-

Oh, baby it's just your body

Go, lay it on everybody

אבל קשה להאמין לה. קשה להאמין שאלו לא מילים ציניות להסתיר את הכאב והמצוקה האדירים שגרמו לה הבגידה של בת זוגה בה (כי השיר לא מדבר על בחירה הדדית אלא על משהו שנשמע כמו בגידה באופן קבוע). היא מסרבת לשמוע הסברים ומאחלת לבת זוגה בפשטות:

Well, go fuck yourself with other people

אאוץ'. מבחינה מוסיקלית הוא שיר מאוד נעים להקשבה. הרכות והנעימות והילדותיות אפילו שבקולה של LP משתלבת יפה עם העוקצנות והשריקות. הוא מצליח להרגיש לא כבד מידי למרות הנושא המאוד קשה של בגידה שהוא עוסק בו. גם כש-LP אומרת go fuck yourself היא מצליחה לבטא את זה בצורה שלא נשמעת כמו הקללה הטיפוסית אלא משהו מתנגן ולירי.

אבל אני מודה שמה שבאמת מעניין בשיר הזה הוא הקליפ שלו. זמן קצר אחרי תחילת ההופעה, לפתע נופלת כמעט על ראשה של LP לולינית חבל (עניין החבל יעשה קאמבק בקליפ הבא), נשים בכלובים ינשפו בלפידים מאש ויענטזו ואחת - לורה תלך בין החבר'ה ובאירוע היסטורי - תבוא לרקוד לצד לורן. כן, כן, החברה הנוכחית של LP בשלב שאנחנו נמצאים בו ב-timeline או בעצם הייצוג שלה מכירה את הבת זוג העתידית של LP. מבולבלים? זה באמת לא כזה מסובך. מה שיותר מסובך זה שנראה שלורה אוהבת מאוד את חבריה לעבודה ואת קהל המעריצים שלה - גברים, נשים, לא משנה. למעשה היא אוהבת אותם כל כך שהיא רוצה להתגפף איתם לא מעט בחדרים מוארים היטב. ונראה שלורן מודעת לזה. פה אני חייבת לעצור ולציין את התה המתערבל - גם ב-Lost on You וגם בקליפ הזה יש שוט מוזר ותלוש של תה שמתערבל לו. אם הייתי תופסת פעם את LP או את הבימאי לשיחה זה מה שהייתי שואלת אותם - מה לעזאזל משמעות התה הזה? בהיעדר תגובה רשמית, החלטתי שזה מסמל את הבריטיות והתסביכים שהביאה איתה טמזין. גם הלוליינית ממשיכה להתפתל ולהתערבל באוויר בעוד LP הולכת לנשק את לורה ולורן צופה בהן מהצד. מאוחר יותר LP עסוקה בלצפות בבת זוג שלה מתנשקת עם בחורה רנדומלית ומעווה את פניה בהבעה שמצביעה על הפתעה וקבלה בו-זמנית. בסופו של דבר, לורה היא זאת שזוכה לסיים לעשן סיגריה ולנסוע הבייתה עם LP בעוד לורן בוהה בהן נוסעות משם.

יש לי שתי בעיות עם הקליפ הזה:

1. הוא סוג של ממשיך את המבט הלסבי שחיבבתי בקליפ הראשון אבל כאן הוא נהיה כבר…מטריד. ב-Lost on You היה משהו אינטימי ואישי בהסתכלות ה"מחפצנת" משהו הזאת על אהובה שזה סבבה. ברגע שהגענו כבר לקליפ שמראה נשים חצי-עירומות בכלובים…כבר הרגשתי אפילו יותר לא בנוח. לא ממש ברור לי איך LP מרגישה בנוח עם זה שבת הזוג שלה מענטזת בלבוש חושפני משהו ברקע. כאן כמובן נכנסת הפער הנצחי בין הרצון והנכונות של נשים לבטא את המיניות והחושניות שלהן - רצון שנתקל הרבה פעמים במחסומים והשתקות - לבין ניצול והחפצה של נשים. אין לי תשובה טובה לזה. אני כן סבורה, אחרי שחקרתי קצת, שנראה שלורן חובבת של עניין ה-"לא להיות לבושה יותר מידי" (וזה בהחלט משתקף ומתעצם עוד יותר בקליפ האחרון של LP ששוב, אני מתעלמת ממנו כי איתו בכלל יש לי הרבה אישוז).

2. הוא לא נכון. כלומר, הוא לא משקף נכון את המציאות. זאת אומרת, זה לא ש-Lost on You הוא אמת היסטורית טהורה כי שמענו רק צד אחד של הסיפור אבל הוא לא טוען יותר מידי על הצד השני ובעיקר עסוק בחוויה של LP. כאן אנחנו שומעים שיר ורואים קליפ שמראה לנו אקטים של בגידה סדרתית ב-LP כאשר לפי עדותה של LP בראיונות רבים, זה לא מה שקרה. היא מספרת די בגלוי בהקשר לשיר הזה שבת הזוג האחרונה שלה (היא אף פעם לא נוקבת בשמה של טמזין אבל זה די ברור) רצתה אחרי כמה וכמה שנים שהיו ביחד, לפתוח את מערכת היחסים שלהן. LP לא הייתה נלהבת לגביי העניין בלשון המעטה אבל היא זרמה כי רצתה להמשיך להחזיק במערכת היחסים. השיר סוג של מרמז לזה ב-you wanted something else - אבל הקליפ לא מראה שום הסכמה משותפת. בנוסף, LP אומרת שאחרי שהיא בגדה בכל הנשים הקודמות שאיתן הייתה במערכת יחסים בעבר (!!!), בשלב זה של הקשר, טמזין הייתה היחידה שלא בגדה בה. עכשיו היא חוותה היטב כמה זה קשה ולא נעים כשבת הזוג שלך חולקת את גופה ואולי את נפשה עם אנשים אחרים. מורכב. אבל רק תחשבו איזה כוח אדיר יש בידי יוצרים ללכלך על האקסים/אקסיות שלהם. כוח די מפחיד. אני בטוחה שטמזין יושבת אי שם ולא הכי מרוצה מהקליפ הזה…אולי היא יכולה להצטרף למועדון יחד עם האקס של אדל והאקסית של גוטייה.

בכל מקרה, LP מתארת את החוויה שמועברת גם ב-Lost on You, של להיות לצד בת הזוג אבל להרגיש לבד. היא מרגישה שטמזין כמעט "דחפה" אותה לזרועות הבת זוג הבאה שלה בעצם ההתעקשות על מערכת היחסים הפתוחה הזאת. וכך אנחנו מגיעים לשיר שחותם את הטרילוגיה.

Tightrope

לפי הרבה עדויות, LP ולורן התחילו לצאת ב-2015 מתישהו. כמובן שתחילת הקשר קצת לוקה בערפל בשל ההתחלה הקצת עגמומית הזאת אבל…זה מה יש. הן הודיעו על אירוסיהן ממש בימים האחרונים והן כנראה מתכוונות להתחתן בקרוב. כל הקשר שלהן תמיד היה מאוד בעין המצלמה וניתן למצוא אינספור תמונות (בעיקר באינטגרם ששתיהן טורחות לתחזק בקפידה) וסרטונים ברשת של השתיים כולל ציורי מעריצות(ים) של השתיים כאילו היו זוג מתוך סדרה אהובה. LP לוקחת איתה את לורן לסבבי ההופעות שלה וזה מאוד נוח כי לורן היא גם זמרת שכמובן מנסה לקדם את הקריירה שלה בצל של בת הזוג שזכתה להצלחה מדהימה לפתע. הייתה תקופה שפיד האינסטגרם שלי התמלא בתמונות וסרטונים של LP, לורן והכלב שלהן - אורסון (נגיע אליו בקרוב) ובתמונות וסרטונים שהעלו המעריצים שלהן. בשלב כלשהו נמאס לי והורדתי את המינון אבל אין ספק שיש משהו מאוד מחזק ומעצים גם ב-2017 בלראות זוגיות לסבית כל כך מוחצנת ולא אפולוגטית כחלק מהפרסונה הבימתית של זמרת. אני שמחה גם לראות שיש פחות הערות של "היא גבר או אישה?" ו-"איכס, לסבית" על הקליפים שלה ויותר פרגון לקול שלה וליכולת שלה לרגש.

אני מספרת לכם את כל זה כי Tightrope הוא שיר על לורן ובשביל לורן. הוא גם השיר שעובר מעיסוק במערכת היחסים הקודמת למערכת יחסים הנוכחית על אתגריה וקשייה. בהתחלה לא הבנתי את מילותיו בכלל אבל עם הזמן התחדדה אצלי ההבנה שאלו מילות התמיכה של LP באהובתה בין אם בנוגע לקריירה שלה או בנוגע למערכת היחסים ביניהן. כך או כך, בשיר LP מייעצת ללורן כיצד להתמודד עם ההליכה על החבל הדק (המטפורה שמלווה את השיר והקליפ). להתמודד עם הפחד, להרגיש קלילה כמו נוצה, לא להסתכל למטה, לנסות באומץ למרות שזאת הפעם הראשונה ולהחזיק בתקווה שזה יחזיק לנצח למרות שלעולם אי אפשר לדעת. מי כמו LP יודעת על כמה שדברים שנראים נצחיים, יכולים להתגלות כלא באמת כאלו.

הקליפ הוא הקליפ הפחות חביב עליי מבין הטרילוגיה. יש בו תחושת אנמיות ועמימות שלא מתאימה לסגנון הדרמטי והראוותני של LP ששלט בשני הקליפים הקודמים. תחילת הקליפ לכאורה נראית כלא קשורה להמשכו. כמו ב-Other people, אנחנו מקבלים איזו הקדמה קולנועית ללא מוסיקה. הפעם אנחנו רואים את LP יושבת בחדר ישיבות עם חבורה של נאדים נפוחים מבוגרים שהם כנראה אנשי חברות תקליטים. היא נראית כבר במקום נינוח מולם, במקום של חוזק. ואולי מהמקום הזה היא יכולה לייעץ ללורן שנמצאת בשלב מוקדם יותר מבחינת התקדמות הקריירה שלה. כמו לכל אורך הקליפ - LP מתחילה לשחק ולהחזיק בחבלים/סרטים הורדרדים (זוכרים את אקרובטית החבל מהקליפ הקודם? אז כאלו). היא מנשקת לשלום את לורן, שישבה כאשר גבה החשוף מופנה למצלמה. אנחנו מתעכבים המון על הרגע האינטימי והאוהב הזה ומשם קופצים לכל מיני שחזורים של קטעים ממערכת היחסים שלהם. מצד אחד, רואים אותן בחניון ו-LP רצה אחרי לורן ומנסה לרצות ולנחם אותה. מצד שני, רואים את LP מביאה מתנות ללורן - פרחים אדומה (לקח קליפ וחצי עד שראינו הגשת פרחים!) ואת אורסון הקטן!. בעוד שלורן עסוקה בלהיות עם החלוק הפרחוני מהקליפ הקודם ולשחק עם אורסון, LP מבלה עם חבריה שצופים בקליפ של Lost on You (כל כך Meta!). לאחר מכן, LP ממשיכה בחיוך רחב, ריקוד סוחף ששובר לבבות של לסביות ברחבי העולם והתעלמות גורפת מלורן שרוקדת מאחוריה. למרבה השמחה זמן קצר אח"כ רואים אותן כמעט מצמידות שפתיים לנשיקה. הנוצות מתעופפות מגופה של לורן לעבר הרחוב ובצורה הכי אנטי-קליימקסית שיש - LP תופסת ברגלה איזה חבל שמבקש לברוח וכך מסתיים הקליפ. אין כאן יותר מידי רמזים למה מהות הקונפליקט שמעסיק את השתיים. LP רק מבטיחה לחבר'ה של חברת התקליטים שהכל Cool ואנחנו אמורים כנראה להיות מנוחמים מזה שאחרי כל הייסורים והפרידה המשתקת - היא מצאה מישהי מתאימה לחלוק איתה את ליבה.

כל המשפחה יחדיו

Forever for Now

עכשיו כשסיימנו לעסוק בטרילוגיה בוא נדבר טיפה על האלבום השלישי של LP ועל הפנינות שבו. נתחיל מלציין שכמעט פספסנו את LP בתור זמרת. היא החליטה להסתער על החלום שלה להיות זמרת בעקבות המוות של אימא שלה. אימה הייתה זמרת אופרה מקצועית שוויתרה על הקריירה שלה לטובת משפחה וגידול ילדים ו-LP נשבעה שהיא לא תיתן גם לכשרון שלה להתבזבז. זה באמת היה יכול להיות טרגדיה כי יש תחושה ש-LP נועדה להיות זמרת וסופרסטארית. היא משובחת בהופעות, יש לה פרסונה מוחצנת, ומרגישים שנוח לה מאוד על הבמה ובעין הציבור.

כששמעתי על עניין האופרה נפל לי אסימון רציני שהסביר לי איך LP מסוגלת להגיע לפיצ'ים הגבוהים שהיא מגיעה אליהם ושולטת בקול שלה כל כך טוב. זה גם מסביר את חיבתה לז'אנר. כלומר, רק תשמעו את יצירת המופת הזאת ותגידו לי שאין בזה משהו אופראי:

הרב-גווניות של LP מתבטאת בזה שהיא יכולה לשיר שירים כאלו מצד אחד אבל אז גם להפגיז בשירי פופ עליזים, קופצניים ומרקידים כמו שני החביבים עליי מאותו אלבום:

אחד השירים של LP שאני הכי אוהבת ושהוא הדרך המושלמת לפתוח את כל בוקר הוא Tokyo Sunrise. היא מצליחה איכשהו באמצעות קולה לשחזר נעימות יפניות וליצור תחושה של הגעה לצד השני של העולם כדי להתאחד עם אהובה שלא ראתה זמן רב. לא ברור לי למה המתופפים המוכשרים צריכים להיות מכוסי עיניים אבל היי, no judging.

אבל הדרך הכי טובה להסביר לאנשים על מה כל המהומה היא לתת להם לראות את LP כפי שהיא במיטבה ובמקום שנועדה בשבילו - על הבמה או בלייב. לכן אשאיר אתכם עם מספר ביצועים שלה לשירים של אחרים.

LP גדולה בקאברים. ענקית. היא מביאה אליהם את כל העוצמות הריגשיות והווקאליות שלה והופכת אותם לשלה. הביצוע שלה ל-Halo הוא אחד מהקאברים הטובים ביותר ששמעתי. היא הופכת את השיר - המדהים בפניי עצמו (והשיר האהוב עליי ביותר של ביונסה) - לאיטי, מהורהר יותר, כולו התפעלות עוצמתית מהבן/בת זוג. LP משחקת עם הקול שלה בשליטה מושלמת עליו ומתפרעת בעודה מקפצת אל הקהל בהתלהבות מדבקת שמשתלבת נפלא עם הקצב שנותנת הלהקה. מסוג הביצועים שאחריהם צריך standing ovation. הקהל נראה שבוי ומחויך. הדברים שLP עושה שם עם הקול שלה מדהימים, בלתי נתפסים כמעט. לא ברור מתי היא נושמת. והחיוך שובה הלב הזה בסוף השיר הוא הסיומת העדינה והמושלמת לשיר.

ואם כל זה לא הספיק לכם, הנה הפלייליסט המלא שלי לשירי LP. הוא לא מכיל את כל הביצועים והשירים שלה אי פעם אבל הוא מכיל את הרוב. הקשבה נעימה!

נהניתם מהפוסט? שתפו הלאה!