View source for דפיברילטור לבניין כפרויקט חברתי: מחזקים קהילה וביטחון 88775

<html><p> בכל בניין יש שכנים שמחליפים שלום במעלית, משלוחי מנות בפורים, ועוגת גבינה בשבת. אבל יש פרויקט אחד שמצליח להפוך שכנות לקהילה ערבה לחיי אדם: דפיברילטור לבניין. מכשיר קטן, תיבה צהובה או ירוקה על הקיר, שמושך מבטים סקרנים ביום אחד, וביום אחר עשוי להציל חיים. מי שחווה אירוע לב בבניין שלו יודע עד כמה הדקות הראשונות מכריעות. כשהמעלית אטית, כשהאמבולנס מאחר בגלל רחוב חד סטרי, מתברר מהו ההבדל בין ציוד קיים לאין.</p> <p> ההצעה להציב דפיברילטור אוטומטי בלובי נראית לפעמים יומרנית, כאילו זה עניין של מוסדות ציבור ולא בניין מגורים. בפועל, זה אחד המיזמים הקהילתיים היותר מדויקים שיצא לי להוביל: מוגדר, אפשרי תקציבית, קל לתחזוקה, ומשפיע באופן ישיר על ביטחון אישי. ובניגוד למצלמות אבטחה, ההשפעה שלו נוגעת לרגע שבו הכי צריך אותה.</p> <h2> רגעי אמת: למה דווקא בבניין</h2> <p> דום לב פתאומי מתרחש ללא התרעה, לעיתים באנשים שנראו בריאים לגמרי. הסטטיסטיקה בישראל ובמדינות דומות מצביעה על אלפי מקרים בשנה, ורבים מתרחשים בבית. דקות הסף לכך שמכת חשמל מבוקרת תחזיר קצב לב תקין קצרות במיוחד. כל דקה של עיכוב בהחייאה ובהלם חשמלי מורידה משמעותית את הסיכוי להישרדות תקינה. קשה לתפוס מה מרגישות שש הדקות הללו עד שאתה עומד במסדרון עם ידיים רועדות, מתפלל לסירנה שמתקרבת.</p><p> <iframe  src="https://maps.google.com/maps?width=100%&height=600&hl=en&coord=32.11986,34.79513&q=%D7%9C%D7%91%D7%91%D7%99&ie=UTF8&t=&z=14&iwloc=B&output=embed" width="560" height="315" frameborder="0" allowfullscreen="" ></iframe></p> <p> דפיברילטור אוטומטי, אותו מכשיר החייאה שכולנו רואים בקניונים ובאולמות ספורט, נועד בדיוק לרגע הזה. הוא נפתח, מדבר בעברית, מנתח את קצב הלב, ומורה אם לתת שוק. אין צורך בהכשרה רפואית. אין צורך להבין באלקטרופיזיולוגיה. יש צורך בנוכחות, במוכנות, ובציוד זמין. דפיברילטור לבניין מוריד את זמן התגובה כמעט לאפס, כי המכשיר נמצא עשרים צעדים מהדלת.</p> <h2> איך נראה פרויקט נכון בבניין קיים</h2> <p> כמו בכל תהליך קהילתי, הסיפור מתחיל בשיחה. בבניין שבו ליוויתי את המהלך, נציגות הבית ערכה ערב קצר בלובי: קפה שחור, קופסת עוגיות, והסבר פשוט על מהו דום לב ומה תפקיד דפיברילטור. העלינו שאלות על עלויות, אחריות, גישה, ואפילו על ונדליזם. כשהשכנה מקומה 7 שיתפה איך אחיה קרס בריצה בפארק והצילו אותו בזכות מכשיר החייאה אוטומטי שהיה בעמדת שומר, ההתנגדויות רוככו. מחקרים יבשים לא מתחרים בסיפור אישי.</p> <p> בחירת המכשיר היא שלב טכני, אבל גם כאן יש שיקולים אנושיים. יש דגמים שמדברים בשפות שונות, יש שמספקים משוב בזמן עיסוי, יש דפיברילטור אוטומטי לחלוטין ויש חצי אוטומטי. לבנייני מגורים אני ממליץ בדרך כלל על דגם אוטומטי שמוריד היסוס, עם הנחיה קולית ברורה ושירות תחזוקה נוח. העלות נעה בטווח של כמה אלפי שקלים, לעיתים עם הנחה ברכישה קבוצתית דרך ועד הבית או ספק מקומי שמודע לערך החברתי. דגמים רבים כוללים אחריות של כמה שנים, והחלפת אלקטרודות וסוללה לפי מועדי תפוגה.</p> <p> התקנה נכונה לא מסתכמת בלהבריג ארון לקיר. חשוב לחשוב על גישה רציפה 24 שעות, תאורה בלילה, שילוט שמוביל מהכניסה. אם יש מנגנון של דלת נעולה לבניין, רצוי להציב את המכשיר בלובי בפינה גלויה אבל גבוהה מעט מקו ילדים, עם מדבקת סימון ירוקה על הדלת החיצונית. כל פרט כזה חוסך שניות ברגע אמת. בבניין אחד שמרתי על המיקום בסמוך ללוח החשמל. זה נראה הגיוני, אבל כשלחשמלאי עבד, גישה נחסמה. החלפנו מיקום לשטח פנוי ליד תיבות הדואר. ניסוי וטעייה עדיף על שיבוש ברגע קריטי.</p> <h2> דפיברילטור כגשר בין שכנים</h2> <p> קהילה נוצרת סביב פעילות משותפת ולא סביב תקנון. ברגע שמקימים פרויקט כמו דפיברילטור לבניין, נוצרת הזדמנות לאימון קצר, שיחת בטיחות, וליטוש תרחישים. אלה רגעים שמאפשרים לפגוש את השכן ממול בהקשר של אחריות הדדית. כולם לומדים יחד איפה המכשיר, מי עומד להתקשר למד"א, מי פותח שער, מי יכול לרוץ לקומה 9 בלי מעלית. גם מי שמתקשה לעמוד מול אירוע רפואי יכול לקחת תפקיד סיוע, להביא את המכשיר, לסמן לנהג אמבולנס, לאסוף ילדים לדירה אחרת.</p> <p> מכאן התמונה מתרחבת. אם יש בבניין דיירים מבוגרים או אנשים עם היסטוריה לבבית, ההשפעה הפסיכולוגית משמעותית. הידיעה שיש מכשיר החייאה אוטומטי בקומת הקרקע מקלה חרדה ומעודדת פעילות שגרתית. משפחות מספרות על הורים שמרגישים בטוחים יותר לצאת למדרגות, לעלות ביחד לגג, או אפילו להזמין נכדים לסופי שבוע. תחושת הביטחון האישית מתגלגלת לתחושת ביטחון קהילתית. זה לא רק ציוד רפואי, זה שירות ציבורי פרטי.</p> <h2> לבחור מכשיר נכון, בלי ליפול לבאזז</h2> <p> בשוק יש מגוון של דפיברילטורים, חלקם מצוידים באפליקציות חכמות וחלקם בסיסיים אך אמינים. הנטייה הטבעית היא ללכת על היקר ביותר, מתוך מחשבה שיקר יותר שווה בטוח יותר. בפועל, השיקול צריך להיות התמהיל הנכון של פשטות, תחזוקה, וזמינות חלקי חילוף. מכשיר שהנחיותיו בעברית ברורה, עם חיווי קולי משלים וחיווי חזותי, ואפשרות למשוב על עומק קצב בעיסוי, יקל על שוכני הבניין בזמן לחץ.</p> <p> האם צריך מכשיר שמחובר לרשת ומדווח לשרתים על מצב הסוללה? לבניין בן עשרים דירות, לא תמיד. אם יש ועד מסודר או חברת ניהול, אפשר להסתפק בפתרון תזכורות פשוט: מדבקה עם תאריך בדיקה הבא, תזכורת ביומן משותף, וצילום המספר הסידורי. מכשיר מתקדם שמחייב רשת זה עוד שכבה שמצריכה תשתית, ולעיתים מביאה תקלות אחרות. אם הבניין גדול מאוד, עם מאות דיירים, או מתחם מגורים עם ניהול קבוע, חיבור לרשת יכול להיות יתרון לתחזוקה מרחוק.</p> <p> תמיד כדאי לוודא זמינות אלקטרודות למבוגרים ולילדים. יש מכשירים עם אלקטרודות אוניברסליות, יש שמגיעים בערכות נפרדות. בבניינים שבהם מתגוררות משפחות צעירות, שווה לשקול נגישות לקיט לילדים. גם אם הסיכוי נמוך יותר, ביום שצריך, הכל מסתדר רק כשמישהו חשב מראש.</p><p> <img  src="https://i.ibb.co/67HR9ctd/2-02-02.png" style="max-width:500px;height:auto;" ></img></p> <h2> ההכשרה קצרה, ההשפעה ארוכת טווח</h2> <p> פגשתי בניינים שבהם הטמיעו דפיברילטור, תלו שלט, וסגרו עניין. זו טעות. אם לא נוגעים במכשיר, הוא נשאר חפץ זר, מבהיל. סדנת תרגול בת שעה, עם מדריך החייאה שמביא בובת תרגול, משנה את הכול. מי שחווה את הרגע שבו המכשיר מדבר אליו בקול רגוע, וידיו לומדות היכן להניח את המדבקות, מרגיש בשליטה. התרגול חשוב אפילו יותר לאנשים שחוששים.</p> <p> יש גם היבט חברתי. אחרי ההדרכה קובעים נוהלי בסיס: מי אנשי קשר בבניין בשעת חירום, איפה תלוי שלט עם ההוראות המקוצרות, איך נכנסים למוד פעולה. לא כי צריך בירוקרטיה, אלא כי בעת מצוקה המוח נתפס. כשיש טלפון של השכן שבאופן טבעי מתפקד טוב בלחץ, או של דיירת שהיא חובשת, הנתיב קצר יותר.</p> <h2> שאלות משפטיות וביטוחיות, בלי פאניקה</h2> <p> כולנו חוששים מאחריות. מה אם טעינו בהחייאה, ומה עם נזקים? חוק "שומרי הסף" והגנת המתנדב בישראל, בצירוף הנחיות מד"א, מכסים בדרך כלל מי שמגיש עזרה בתום לב ומפעיל דפיברילטור לפי הנחיותיו. דפיברילטור אוטומטי תוכנן כך שלא ייתן שוק אם אין צורך, כך שהסיכון לפגיעה מיותרת נמוך מאוד. חשוב להכיר את המסגרת המשפטית הנוכחית, ולוודא שביטוח המבנה מכיר בקיומו של המכשיר. רוב החברות הביטוח אינן רואות בכך גורם סיכון, ולהפך, יש שמברכות על קיומו.</p> <p> בתי עסק נדרשים לעיתים להציב דפיברילטור לפי תקנות ייעודיות, לעומת זאת בנייני מגורים לא. זה אומר שהפרויקט נשען על רצון טוב וניהול נכון, לא על חובה. התנדבותיות זו מאפשרת גמישות, אבל גם דורשת שמירה על שגרות: בדיקה חודשית מהירה של נורית החיווי, החלפת אלקטרודות לפי תאריך, וניקיון ארון.</p> <h2> איך למנוע דום לב, ומה בכל זאת נשאר בידינו</h2> <p> קשה למנוע כל דום לב. יש מקרים גנטיים, מצבים מולדים, והפתעות ביולוגיות. עם זאת, הרוב מושפעים מגורמי סיכון שניתן להפחית: עישון, יתר לחץ דם, סוכרת, כולסטרול גבוה, היעדר פעילות גופנית. לכתוב את זה זה קל, ליישם בבית זה מאתגר. כמה שינויים קטנים בתוך בניין יכולים לתרום. מרתון מדרגות שבועי שכונתי, קבוצת הליכה בבוקר שישי, או אפילו יוזמה להציב מד לחץ דם קהילתי בארון הוועד. לא מדובר ברפואה מונעת בכפייה, אלא בהנחת תשתית שמזמינה הרגלים טובים.</p> <p> בערבים קרים, כשהלובי כמעט ריק, אפשר ליזום שעת מידע קצרה על תזונה או על זיהוי תסמיני התקף לב ושבץ. דיירים מביאים מומחיות מהמקצוע שלהם, הרוקחת מקומה 3 מסבירה על תרופות סטטינים, המורה לחינוך גופני מקומה 1 מדגימה תרגיל נשימה. מכשיר אינו חזות הכל, אבל הוא סמל, והסמל מניע מעשים.</p> <h2> פרטים טכניים שהופכים לגדולים כשנופלת השיחה למד"א</h2> <p> כאשר מחייגים 101, השאלות הראשונות חוזרות על עצמן: גיל מוערך, הכרה ונשימה, מיקום מדויק, ומה נעשה עד כה. הסדר הקטן הופך להבדל גדול. כדאי להכין תיאור כתובת קצר וחד בהישג יד, מודבק בתוך ארון הדפיברילטור: שם הבניין אם יש, רחוב, מספר, קוד שער, קומה, ושם איש קשר. תקלה שכיחה היא שמתקשרים, רצים לקומה תשיעית, ומאבדים קליטה. מישהו אחר צריך להישאר בלובי ולחכות לצוות. זה נשמע מובן מאליו, עד שהאדרנלין מטשטש.</p> <p> מיקום ארון המכשיר צריך להיות ברור גם לאורחים. שלט חיצוני קטן בדלת הכניסה, עוד חץ במסדרון, ואפילו אזכור בברכת ההצטרפות לדיירים חדשים. נפגשתי עם בניין שתלה ברכבים של הדיירים מדבקה קטנה עם QR שמוביל לדף פנימי עם הוראות קצרות. רעיון פשוט שמחירו שקלים ספורים, הערך שלו בבהירות.</p> <h2> מי מנהל את זה ביום שאחרי</h2> <p> גם אם הוועד מתחלף, ההרגלים צריכים להישאר. זה אומר להחזיק קובץ קטן עם פרטי ספק, סדר בדיקות, תאריכי תפוגה, ותיעוד של אימונים אחרונים. הדיירים שנרתמו להוביל את הפרויקט צריכים להעביר מקל בצורה מסודרת לבאים אחריהם. שווה לקבוע חצי שעה אחת לשנה לעדכון ותרגול. לקראת פסח, כשמחליפים סוללות לגלאי עשן, עוברים גם בארון הדפיברילטור. הקשר בין תחזוקת בית לתחזוקת חיים אינו מקרי.</p> <p> יש גם מרחב לשיתופי פעולה. אם יש בית ספר סמוך, בית כנסת, או <a href="https://ace-wiki.win/index.php/%D7%94%D7%91%D7%93%D7%9C%D7%99_%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%AA:_%D7%94%D7%A6%D7%91%D7%AA_%D7%93%D7%A4%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%91%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D_24936">מכשיר החייאה שיפוטי בבניין</a> סטודיו כושר בקומת הקרקע, אפשר לשתף בעלויות ולמקם את המכשיר כך שישרת קהל רחב. החכמה היא בקביעת כללי גישה אמינים, שאין בהם תלות במפתח אצל שכן אחד. תיבה עם אזעקה קולית מונעת משחקי ילדים ושומרת על המכשיר מבלי לנעול אותו מאחורי דלת.</p> <h2> כמה זה עולה באמת, ומה מקבלים</h2> <p> העלות הראשונית לדפיברילטור איכותי נעה בדרך כלל בטווח של 3,500 עד 6,500 שקלים, תלוי בדגם, בשפה, ובאביזרים נלווים כגון ארון עם אזעקה ותמרור. אלקטרודות יעלו כמה מאות שקלים להחלפה, וסוללה אחת לכמה שנים יכולה לנוע במחיר דומה או מעט יותר. אם מפזרים את העלות על פני שלוש עד חמש שנים, ועל פני עשרות דיירים, יוצא לכל דייר סכום חודשי זעום. בבניינים מסוימים בחרו להוסיף 10 עד 20 שקלים לדמי ועד למשך שנה אחת, ובהמשך רק לשמר תקציב תחזוקה צנוע.</p> <p> האם זה מצדיק את ההשקעה? זו שאלה ערכית. אין הבטחה שבבניין שלכם יקרה מקרה בשנים הקרובות, ולחלק מהדיירים יישמע מוזר להשקיע באירוע היפותטי. אבל מי שעבד פעם בצוות מד"א או אפילו התנדב בקו חירום יודע: לא מדובר בהיפותזה. ההבדל בין קהילות ששומרות ציוד זמין לבין קהילות שלא, מתבטא בחיים של אנשים שבשמותיהם לא נדע עד שיגיע הרגע. זה הסוג של ביטוח שאיש אינו חוגג כאשר הוא קיים, אבל כולם מודים לו אחרי.</p> <h2> איך להטמיע תרבות של מוכנות בלי להכביד</h2> <p> יש קו דק בין מוכנות למצבי חירום לבין אווירה חרדה. התפקיד שלנו הוא לשמור על קלילות תוך מקצועיות. הדפיברילטור לבניין אינו צריך להפוך לסמל של סכנה, אלא לכלי שימושי כמו מטף תקין או גלאי עשן. הצבה נקייה, הוראות קצרות, אימון מתוכנן פעם בשנה, וזהו. מי שמגזים בהודעות ובתזכורות יגרום לשאננות או לדחייה.</p> <p> יש מקום גם להומור חכם. בבניין אחד מישהו תלה פתקים קטנים כמו אלה שמזכירים לאסוף דואר: "אם זה נוגע ללב, תסתכלו ימינה. יש פה מכשיר שמבין קצב." הומור מרכך מבוכה. אחת השכנות שאלה אם מותר להשתמש בו גם כשמישהו רואה חשבון קורא פרטי ועד. התשובה כמובן לא, אבל השיחה הפכה את המכשיר לנוכחות טבעית.</p> <h2> טעויות שכדאי להימנע מהן</h2> <ul>  <li> הצבה מאחורי דלת נעולה או בשטח שאינו נגיש בלילה. מכשיר נעול שווה מכשיר לא קיים.</li> <li> הזנחת תאריכי תפוגה של אלקטרודות וסוללה. תזכורות פשוטות עושות את ההבדל.</li> <li> רכישת דגם זר ללא תמיכה מקומית. ביום שתצטרכו חלק חילוף, תרצו טלפון ישראלי שעונה.</li> <li> היעדר תיאום עם מד"א לגבי כתובת וקוד שער. בפועל, מה שלא כתוב ומעודכן, לא קיים.</li> <li> הסתמכות יתר על "מישהו אחר כבר יפעיל". בהדרכה קצרה כל אחד יכול להוביל.</li> </ul> <h2> דפיברילטור אינו רק ציוד החייאה, הוא מנוף חינוכי</h2> <p> בכל פעם שמישהו פותח את הארון, הילד ששואל "מה זה" מקבל שיעור באזרחות. אפשר להסביר בעדינות מהו דום לב, מה עושים, ולמה לא צריך לפחד. במקביל, זו הזדמנות ללמד על איך מתקשרים למד"א, למה לא לצלם אירוע חירום במקום לסייע, ואיך נשמר מרחב פרטי של מי שצריך עזרה. המפגש הזה עם אחריות הופך את הבניין לבית שמטפח ערכים, לא רק קירות נקיים.</p> <p> חלק מהבניינים בוחרים לשלב את המכשיר עם ערכת עזרה ראשונה בסיסית: כפפות, מסכת הנשמה, מספריים, אלכוהול. זה לא מחליף <a href="https://wiki-wire.win/index.php/%D7%9E%D7%93%D7%93%D7%99_%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%97%D7%94:_%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%A9%D7%9C%D7%9B%D7%9D_27193">דפיברילטור אוטומטי במוסדות</a> טיפול רפואי, אך עושה סדר. ליד הערכה אפשר להצמיד כרטיס עם טיפים קצרים לעדים לאירוע. בהלה היא אויבה של פעולה אפקטיבית, וכל שנייה של ודאות מורידה לחץ.</p> <h2> איך נראה רגע הצלה, כפי שסיפרו לי</h2> <p> בבניין בדרום העיר, בן 14 קומות, גבר בשנות השישים לחייו קרס בכניסה לדירה. שכנה ששמעה את הרעש יצאה, ראתה שאין תגובה, וצרחה. זה היה העוגן הראשון שהתמוסס לרעש חסר צורה. אבל במהירות התגייסו השכנים: אחד ירד להביא את הדפיברילטור, אחרת התקשרה למד"א, השלישי עשה עיסויים לפי ההדרכה. המכשיר דיבר, הם הדביקו מדבקות, הוא ניתח, והורה לתת שוק. השוק יצא, והם המשיכו בעיסויים. תוך דקות הגיע צוות. הרופא אמר להם, בפשטות שלא מתחנפת, שאם המכשיר לא היה שם, הסיפור היה אחר. אף אחד לא הפך בין לילה לפרמדיק, אבל כולם חזרו הביתה אנשים אחרים. מאז, באותו בניין כבר אין ויכוח על הצורך.</p> <h2> מקום הדפיברילטור במארג הביטחון של הבניין</h2> <p> יש לבניינים פתרונות רבים לשיפור הביטחון: מצלמות, תאורה, גלאי עשן במרתף, רשת אזעקה. דפיברילטור משלים את התמונה אך אינו מחליפה. הוא נועד לרגע מסוים, חמור, אך נדיר יחסית. דווקא משום כך קל להזניח אותו. מרחב החכמה של ניהול בית משותף הוא לדעת לתת לכל רכיב את תשומת הלב הנכונה. לחדר אופניים יש ועדת תחזוקה? גם לדפיברילטור מגיעה ועדה, אפילו אם היא אדם אחד עם אחריות. מי שמסוגל להתמיד בבדיקות שלו, מסוגל להתמיד גם בחיי קהילה.</p> <p> בסופו של דבר, דפיברילטור לבניין הוא נגיעה יפה של הווה שמכיר בסיכון, בלי להפוך לאובססיבי, ועם מבט קדימה. הוא מעניק תשובה מעשית לשאלה איך למנוע דום לב מלהפוך לטרגדיה מוחלטת. לא תמיד נצליח למנוע את האירוע עצמו, אבל נוכל לקצר את זמן התגובה, להוסיף מקצועיות ללב הפועם של קהילה, ולהעביר מסר פשוט: כאן דואגים.</p> <h2> צעדים קצרים לביצוע מהיר</h2> <ul>  <li> מעלים את הנושא באספת דיירים, מסבירים בקצרה את הערך, ואת חלוקת התפקידים.</li> <li> בוחרים דגם דפיברילטור אוטומטי עם תמיכה מקומית, שפה מתאימה, וערכת אלקטרודות מתאימה לילדים אם יש צורך.</li> <li> קובעים מיקום נגיש עם שילוט ברור, ומעדכנים את פרטי הגישה אצל מד"א וחברת הניהול.</li> <li> מזמינים הדרכת החייאה קצרה לבניין ומסמנים שניים שלושה דיירים כנקודות קשר.</li> <li> יוצרים שגרת תחזוקה: תזכורות לתפוגת אלקטרודות וסוללה, בדיקת נורית חיווי, ועידכון שנתי.</li> </ul> <h2> לסיום מעשי, בלי דרמה מיותרת</h2> <p> המרחק בין בניין שבו דפיברילטור הוא קופסה זרה לבין בניין שבו הוא חלק מהמרחב הוא מפגש אחד, הדרכה אחת, ושיחת שכנים אמיצה. דיירים לא מחפשים עוד מטלה, אלא משמעות. מכשיר החייאה שנמצא בלובי נותן משמעות כזו בלי להיות מכביד: הוא משדר אחריות, מייצר שותפות, ונותן תשובה מעשית לאירוע שבו כל שנייה שקולה.</p> <p> כשיוזמים נכון, דפיברילטור הופך לפרויקט חברתי שמחבר בין דיירים, מתכת, טכנולוגיה ואנושיות. יש בו שילוב נדיר של פשטות, עלות סבירה, ותשואה ערכית עצומה. וביום שהצורך מגיע, הלב של הקהילה הולם ביחד עם קצב המכשיר, ומחזיר קצב לעוד לב אחד שנעצר.</p><p>מדוע יש חשיבות עליונה להחייאה מהירה באמצעות דפיברילטור בבניין?
כיום נפטרים כ-94% מהאנשים שקיבלו דום לב בבית !!!
החייאה יעילה שמשלבת גם הפעלת דפיברילטור תוך 3-4 דקות מרגע דום הלב , עוד לפני הגעת אמבולנס – מעלה את סיכויי ההישרדות (לרוב ללא נזק מוחי) – לכ-60% – פי 10!!!
בכל דקה שחולפת מרגע דום הלב יורד הסיכוי להישרדות בכ-10% !
אמבולנס של מד"א מגיע בממוצע בתוך 8-10 דקות, וזה כבר מאוחר מידי עבור הלוקה בדום לב….
במצב של דום לב גם מוקדי חרום ציבוריים ופרטיים אחרים, פעמים רבות אינם יכולים לעמוד ברוב המקרים בסיוע הנדרש בתוך 3-4 דקות</p><p>המיזם החברתי המוביל בהצלת חיים מדום לב
אתר "לבבי" הינו מיזם חברתי המתמחה בהצלת חיים באירוע דום לב בבית – אירוע המחייב גישה שונה מזו שבאירוע מחוץ לבית.

אתר "לבבי" הינו אתר עצמאי שחקר לעומק את הנושא בסיוע מומחים, וגיבש המלצה מיטבית המתאימה לוועדי בתים משותפים ולדיירים.</p></html>